כתב: אתי ברמן

לאחרונה, כמו פטריות שלאחר הגשם, צצו להם עשרות על גבי עשרות של מרכזי הערכה ברחבי ארצינו.

לא ידוע מה הגיע קודם, מרכז הערכה או דרישות המעסיקים מהחברות הממיינות. נאמר שהמצב הוא שכיום אדם לא יכול לגשת כמעט לשום משרה ללא שנאלץ לעבור לפחות מרכז הערכה אחד.

בל נשכח את שיעור האבטלה בארצינו שאינו מספר מבוטל לכשעצמו. לשכות התעסוקה מנסות לעמוד בעומס פניות המובטלים מידי יום ביומו אך אינן עומדות בכך. המוני מובטלים פוקדים את כל המקומות שמציעים איזושהי אופציה להשיג משרה נחשקת.

חברות כח האדם שבתחילת שנות התשעים הקפידו על איכות של שירות ומיומנות ומקצועיות הפכו להיות היום תחנת אוטובוס ציבורי או כיכר סואן באמצע השוק. אלפי דורשי עבודה פונים אל חברות כח האדם מידי יום ביומו לעיתים מבלי לדעת כי פנו לחברת כח אדם וזאת דרך אתרי מציאת העבודה באינטרנט.

המועמד, דורש העבודה, מקבל שיחות טלפון ולתומו חש כי הנה התמזל מזלו והוא מקבל פניות טלפוניות רבות בנוגע למקומות עבודה. תחילה הוא מקבל פרטים כלליים עבור המישרה וכעבור דקותיים ייאמר לו על ידי הנציג כי עליו לגשת למבחן מיון על פי רוב במרכז הארץ.

כמובן שלא כל ציבור המובטלים מגיע דווקא מאיזור מרכז הארץ. ניתן לומר כי שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר במדינה מגיעים מערים מחוץ לפריפריה. מיותר לציין כי נדרש מהמועמד לנסוע מרחק רב ממקום מגוריו אל מרכז המיון.

המועמד התמים שלנו יגיע למרכז לראשונה בחייו. יעבור במקרה הטוב ארבע שעות של שאלות ומבחנים קבוצתיים ובמקרה הגרוע ייתארכו המבחנים לשמונה שעות.

לאחר שישוב לביתו, ימתין לתשובה מאותו נציג, רכז כח אדם שכה התלהב למהר לשלוח אותו למבחנים. הוא מחכה יום ויומיים, ועוד יום יעבור ולבסוף הוא יפנה בעצמו לבדוק "היכן זה עומד" ויתבשר כי לא שפר מזלו.

כך ממבחן למבחן ומפנייה לפנייה טלפונית של נציגי חברות כח האדם מרגיש דורש העבודה שהוא למעשה מועסק בג'וב מאוד תובעני. הוא הופך להיות מומחה לנבחנות במכוני המיון.

מפליא לגלות כמה מועמדים לא עוברים את המבחנים הללו ונשאלת השאלה מי לבסוף מתקבל למישרות הממתפרסמות מידי יום ביומו. האם זוהי פיקציה?...

מפליא גם לגלות כי לא צריך להיות גאון הדור כדי לעבור את המבחנים הללו ואפילו ישנם קורסים שיכשירו אותך, המועמד הרציני והנמרץ, לעמוד בתנאי הבחינות הללו. אם כך מה קורה פה?

דורשי העבודה המתרוצצים ברחבי הארץ, בנסיעות ברכבות, אוטובוסים, בשעות הקיץ החמות חוזרים לביתם לאחר מאמץ מייגע. הקרובים להם ידאגו מהמצב כי כיצד ייתכן שאדם יתאמץ כל כך ויעלה חול בחכתו.

חבל שהמועמד המסכן לא מבין שלמעשה הוא נותן יד למשחק מכור ומבזבז חודשים במאמצים שלרוב לא ישאו פירות כי המישרות לעיתים כבר מאויישות עוד לפני שהציע את מועמדותו בחברת כח האדם.

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה מול מי להפנות את האצבע המאשימה, לממשלה? לראש הממשלה? שר האוצר?

מדובר פה בכוח אדם עצום של אנשים חדורי מוטיבציה המזיעים לשווא וכי את כל זיעתם ניתן לנצל ולייעל למודעות עבודה אמיתיות שקיימות ונותנות הזדמנות למועמד להוכיח את עצמו בהתנסות בעבודה עצמה.

בשביל מה צריך את כל המבחנים הללו שאינם משקפים כמעט דבר וחצי דבר אודות המועמד. יתנגדו לכך כמובן כל החכמים שחושבים שמי שעובר מבחנים במוכוני היוקרה המפורסמים למעשה מוכיח שיש לו איי,קיו גבוה.

האם שכחנו שיש עוד כישורים שאותם ניתן לבדוק בראיון אחד על אחד כמו אמינות, כושר ביטוי, כח רצון, מוטיבציה. לאן נעלמו הערכים שלכם כלפי האדם? לאן החברה רוצה להדרדר עם הזילזול הפושע הזה בבני אדם?

לפי ממצאים של סקרים שנערכו בכל מדינות העולם וביחוד במדינות הלא מפותחות ידוע כי רמת מנת המישכל אינה נמוכה אצל רוב בני האדם. מספרית ידוע כי הרוב נמצא בטווח הממוצע.

אז בשביל מה צריך את כל הטירטור הזה? בשביל "לעבוד" על דורש העבודה בעיניים ולהמציא לו משרות פיקטיביות כדי שלא יחוש שאין עוד מה לעשות בשוק העבודה במדינת ישראל?

רבותי תתעוררו ותתחילו להגיד די למבחני המיון. אם כל מועמד יסרב לגשת לבחינת מיון כאשר נציג חברה ממיינת מציע לו, יבינו גם המעסיקים שכך לא ימצאו עובדים ורק כך ניתן יהיה להתחיל לשנות. דרך מי שמזיע וחווה את ההשפלה הזו על בשרו ולא דרך אותם בעלי המישרות היושבים כל היום במשרד ממוזג וקוראים כתבה זו.