ביה"ד הארצי במסר למעסיקים: פיטורים בשיטת "הדלת המסתובבת" יחייבו בפיצויים

אחד הדברים שהמעבידים לא אוהבים הוא לשלם פיצויי פיטורין. חוק פיצויי פיטורין קובע, שמי שצבר ותק של שנה במקום עבודתו ופוטר, זכאי לפיצויי פיטורין. אלא שהמעבידים למדו את ה"טריק", ופיטרו עובדים סמוך לתום השנה. לכן קבע החוק חזקה, שפיטורים שנעשו "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים", אלא אם המעביד הוכיח ההיפך.

גם כאן החלו התחכמויות וספקולציות באשר למשמעות של המילה "סמוך", שלא הוגדרה בחוק. חברת כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני פיטרה את העובד ליאוניד קוגן שהועסק אצלה כשומר. בחוזה נקבע, כי תקופת העסקתו תהיה בת 9 חודשים, אולם בפועל הוא הועסק תשעה חודשים ושלושה שבועות עד שפוטר.

במכתב הפיטורים שנמסר לו נטען, כי סיבת הפיטורים היא צמצומים. ואולם, בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את טענתו, לפיה סיבת הפיטורים לא היתה צמצומים, אלא רצון להימנע מלשלם פיצויי פיטורים. השופט יפה שטיין נימקה זאת, בכך שהחברה פרסמה מודעת "דרושים" לתפקידו של קוגן סמוך לאחר פיטוריו ובכך שלאחר פיטוריו היא העסיקה עובד אחר בתפקידו.

למרות זאת, שטיין סברה שלא ניתן לפסוק פיצויי פיטורין לקוגן, משום שהועסק פחות מ-11 חודשים, ולפי הפסיקה רק פיטורים בתום 11 חודש נחשבים כפיטורים "בסמוך לפני תום השנה". עם זאת, בשל חוסר תום-הלב של החברה, היא פסקה לו פיצוי של 1,500 שקל בגין עוגמת נפש. קוגן לא אמר נואש וערער בעצמו לבית הדין הארצי. ההרכב בראשות השופטת לאה גליקסמן החליט לסגור את הדלת המסתובבת של המעבידים.

בית הדין הארצי דחה את הטענה ש"סמוך לפני תום השנה" הם 11 חודשים. "בהתאם לפסיקה, יש לפרש את המונח 'סמוך' בהתאם לנסיבותיו של כל עניין. אנו סבורים, כי אין מקום לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר".

כך למשל, "אם מתברר כי המעביד מעסיק עובדים בשיטת 'הדלת המסתובבת', דהיינו מעסיק עובדים לפרק זמן קרוב לשנה; מסיים את העסקתם ללא סיבה הקשורה לתפקודם או לצרכי העבודה, אלא רק על-מנת להימנע מתשלום זכויות המגיעות לעובדים לאחר שנת עבודה מלאה (פיצויי פיטורים, דמי הבראה); ומקבל עובדים חדשים במקומם". במקרה כזה, הם קבעו, "יש מקום לפסוק פיצויי פיטורים גם אם תקופת ההעסקה היתה קצרה מ-11 חודשים".

בכך, כרסמו השופטים עוד יותר בתקופה ההעסקה המזכה בפיצויי פיטורים. "במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה", הם הבהירו, "יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ-11 חודשים".

במקרה של קוגן, הם קבעו, "לא זו בלבד שהחברה לא הוכיחה 'היפוכו של דבר', אלא בית הדין האזורי קבע במפורש כי פיטורי המערער נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, כאשר סיבת הפיטורים המוצהרת - צמצומים - אינה נכונה. בנסיבות המקרה הנידון, משהמערער הועסק כמעט עשרה חודשים, ומשנקבע ע"י בית הדין האזורי כי הסיבה היחידה לפיטוריו הייתה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, וכי הסיבה המוצהרת לפיטורים - צמצומים - אינה אמת, המערער זכאי לפיצויי פיטורים".

בית הדין פסק לקוגן פיצויי פיטורין בסך כ-3,300 שקל, מהם נוכו 1,500 השקלים שנפסקו לו באזורי בגין עגמת נפש. כן התקבל חלקית ערעורו ביחס לזכויות סוציאליות אחרות שתבע.