לשם מה נחוצה לנו מדינה/מיכאל מירו
על רקע החדשות שמציפות אותנו חדשים לבקרים ובעיקר אותה תחושת מיאוס במוסדות השלטון, אין פלא שיש כאלה השואלים לשם מה נחוצה לנו המדינה. מילים קשות ללא ספק אבל אין בהן משהו, לפחות משהו קטן. ההורים שלנו וההורים שלהם יקפצו מיד שכן רבים מהם ברחו מאימי האנטישמיות וההשמדה של כל יהודי באשר הוא. לנאצים לא שינה אם אתה גבר או אישה, אשכנזי או ספרדי, די בהוכחה שאתה או את בני דת משה כדי להשמיד. יהיו גם אלה שיאמרו שאנטישמיות היא שגרמה וגורת לנו להרגיש את הביחד. כשיש אויב חיצוני לפתע תחושת הלאומיות מתחזקת וזה לא חדש וזה עובד בכל אוכלוסיה של בני אדם. אנשים מתקרבים זה לזה כשהאינטרס הוא משותף ובפרט כשיש אויב משותף כי זה נוח. אם כי גם כאן יש לא אחת סייגים כאלה ואחרים.נשוב אל השאלה המרכזית ואל הטענה שהשנאה כלפינו היא שיצרה את המדינה. בפשט זה נכון. אכן עיקר העלייה ארצה הייתה בעקבות השואה ובפעמים אחרות כשנפתחו השערים במדינות כמו חבר העמים ואתיופיה. אבל ספק אם התשובה הפשטנית הזאת מהווה תשובה בפרט על רקע כל מה שקורה לנו כאן ועכשיו. מדיניות חוץ וביטחון בלי כיוון, אנשי ציבור בלי חזון ובעיקר ללא תודעה דמוקרטית ואנושית. אזרחים חשים כלי שרת בידי אנשי הממשל ובשל כך נכנסים לייאוש ואדישות.
ובכל זאת נמשיך בבירור לשם מה נחוצה לנו מדינה. כי אנחנו יהודים? כן זה נכון אנחנו כאן כי אנחנו יהודים והתנ"ך משמש רשומה שלנו בטאבו העולמי. הספר הזה המוכר על ידי כל הדתות הנוצרית, המוסלמית וכמובן היהודית. אנחנו כאן ובכל זאת העובדה הזאת מרגיזה מיליוני בני אדם. ומה אצלנו, רבים לא ממש מתעמקים בסוגיה ולא מאמינים, לפי הצהרתם בדת היהודית ולפיכך לא יוצרים את הזיקה בין ספר הספרים להיותנו כאן. זה אולי גם המקור לחוסר ההבנה בתהליך בינינו לבין הפלשתינים. תהליך בעייתי מיסודו שאחד ממרכיביו הוא חוסר ההבנה של המהות שלנו באזור זה. הכוונה להכרה בגבולותיה של ארץ ישראל המקורית מהפרט לחידקל. זה לא אומר שהכול יהיה בידנו, אבל לפחות נכיר בנקודת המוצא ונשאר עם הסיפור המקורי מהעבר שייתן לנו אולי פרופורציות לעתיד. האמונה בקושאן שלנו, ברישום בטאבו העולמי היא מרכיב חשוב בתשובה לשאלה לשם מה אנו זקוקים למדינה. כי גם אם נחליט שלא לפחות נדע שיש מקום כזה.
יהיו גם כאלה שיגחכו לשמע ולמקרא השאלה. זו שאלה מיותר הם יאמרו שכן אנו חיים כאן וזו עובדה. גם זו צורה של חשיבה אך ממנה העתיד לא ממש ברור. כשההסבר הוא פשטני כל כך ומאחוריו אין כל הצדקה ממוסמכת קלה הדרך למציאת פתרונות חלופיים זמינים במקום הפתרון המסורבל כל כך של חיים כאן ועכשיו במדינת ישראל. כאילו מדובר בהחלפת ספינות. ובכלל בעידן הגלובליזציה ונדידת אוכלוסיות אולי הגיע גם שעתו של העדר הישראלי לנדוד למקום אחר. אמרנו עדר נודד שכן זו אפשרות שקיימת בטבע והבולטת שהם הן אותן ציפורים נודדות בעקבות מזג האוויר מצד אחד ועדרי הכבסים שמובלים על ידי הרועה אל כרי הדשא.
אז אם נבחר בדרך האנטישמיות, או בדרך האמונה בארץ ישראל או בסתמיות האם בכך נמצא פתרון לשאלה המרכזית. או אולי במיזוג של הכול מכול האם בכך יבוא מזור למכאובינו. סביר שלא. מה שכן כדאי לבחון הוא אפשרות שזו ארצנו כי כך כתוב בתנ"ך את גבולותיה וטוב שנעשה כך נקבע במשא ומתן עם שכנינו בלי פטרונות ובלי תחושת אדנות, כי לכל בני האדם זכות בסיסית לחיות בכבוד. נזכור גם שאין לנו אופציות נעימות ברחבי העולם, גם כשהוא נעשה פתוח כביכול לזרים צריך לזכור שעדיין הלאומיות משחקת תפקיד מרכזי אצל בני האדם. די שנקרא את מה שכתוב בשורות וביניהן בעיתוני העולם ונראה את מראות האנטישמיות הרכה בארצות רבות העולם כדי להבין שלמרות הכול מיקומינו כאן.
אבל איך עושים זאת בעידן ההפרטה של כל ערך ציבורי, איך עושים זאת בעידן ניאוליברלי שבו המצליחים מצליחים יותר והנחשלים נותרים מאחור ממתינים לשאריות ולגמילות החסדים. גם כאן כדאי לעיין בספר הספרים ולצידו לקרוא הרבה ספרי היסטוריה, פילוסופיה ומדע ולהבין ששליחות ציבורית היא השקעה אנושית לטובת בני אדם. שליח הציבור משלם מחירים לביצוע משימתו ולשם כך הוא מתוגמל כלכלית ונפשית. שליח הציבור מצליח לממש פנטזיות של הכול יכול כי ברגע בחירתו הסמכויות לכך ניתנות לו על פי דין. אך מרגע זה עליו להשתמש בעוצמה הזאת במשורה ועל פי הצורך. שליח הציבור חייב להבין את עוצמת השליחות ולהתרכז בה בלבד מבלי לקרוץ לחברים ולמשפחה למרות הפיתוי הרב. כל אלה לא מפריעים לאנשי הציבור למצוא את הדרך הכלכלית הנאותה לקידום האינטרסים הציבוריים וחשוב לציין שמדובר באינטרסים ציבוריים ללא משוא פנים וללא הפליה של הזר על פני המקורב. ובכלל כדאי להפסיק להיצמד לתורות כלכליות כאלה ואחרות ולהתחיל ללמוד מיהם נבחרי הציבור וכיצד מתעלים אותם לצרכי הציבור.
ברור שבהקצנה במצב כמו היום אפשר להציע לפרק את הממשלה ואת הכנסת ולהקים חברת ניהול כלכלית שהיא זו שתקבל את מיסנו ותנהל עבורנו את הבניין הציבורי הענק, מדינת ישראל. אבל האם באמת זה היה טוב. האם כך היינו רוצים להתנהל? אני בטוח שלא.
.gif){kind=small}