מאת: גיא לשם וצבי זרחיה

כל מי שחווה אי פעם את התחושה המתסכלת המגיעה עם הידיעה שתאגיד עסקי גדול רימה אותו בשיטתיות במשך תקופה ארוכה, היה שמח ודאי לראות את הדרמה שהתחוללה השבוע באולם הישיבות של ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת.

כל צרכן שהרגיש חסר ישע מול חברת ענק גם במקרים בהם היו בידיו כל ההוכחות לטענותיו, אבל לא היתה לו היכולת הכלכלית לתבוע את העוול בבית המשפט, היה מתמוגג למראה תסכולם של עורכי הדין והלוביסטים של התאגידים שניסו למנוע את קידומה של הצעת חוק "תובענות ייצוגיות" שהגיש ח"כ רשף חן (שינוי). בניגוד לתחזיות שלהם, החליטה הוועדה כי הסתיימו הדיונים על תוכן ההצעה וניתן להעבירה להצבעות בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. אם תתקבל ההצעה המעוררת כבר תקופה ארוכה צמרמורת בעורם של בעלי השליטה בחברות ציבוריות ובתאגידים הצרכניים הגדולים, צפויים להם במקרה הטוב ימים קשים ומתישים בבתי המשפט ובמקרה הרע - נזקים כלכליים כבדים.

האופי של הישראלי שכמעט תמיד מרגיש שדופקים אותו, ריבוי עורכי דין ותרבות תאגידית שאינה מתאפיינת תמיד בהגינות כלפי הצרכן, הפכו בשנים האחרונות את בתי המשפט לזירת התכתשות בין אזרחים קטנים שגילו שרימו אותם, לבין חברות ענק שעשו את זה כי לא היה מי שיקום ויתבע אותן עבור סכום כה קטן.

גם היום קיימת בישראל חקיקה מתקדמת למדי המפרטת מגוון עילות בהן תביעה פשוטה יכולה להפוך לייצוגית. גם הפסיקה בבתי המשפט נוטה לתקוף יותר ויותר את ההתעמרות באזרח הקטן. אבל בעזרת עוה"ד מהשורה הראשונה הצליחו החברות במקרים רבים להדוף גם את התביעות שהוכרו כייצוגיות ובמקרים שזה לא עבד, סגרו על פשרה נדיבה ששיכנעה את התובע להסיר תביעתו.

הצעת החוק הפרטית של חן שהוגשה לפני כשלוש שנים והצעת חוק נוספת שיזמה הממשלה לאחר שבית המשפט העליון חייב אותה לעשות זאת, נועדו לצמצם את יכולתן של החברות לחמוק מתביעות ייצוגיות ולהקל בהגשת תביעות מסוג זה.

הדיון בהצעות החוק בעלות השלכות משמעותיות כל כך על המשק הישראלי, לא היה בדיוק מופת לדרך קבלתו של חוק בישראל. לאחר יותר משנה שבה המתינו הח"כים להצעת חוק ממשלתית החליט יו"ר ועדת החוקה ח"כ מיכאל איתן למנות את חן לראשות ועדת משנה שדנה בחוק. הוועדה קיימה 18 ישיבות שברובן נכח חן לבדו מול הנציגים של הארגונים והחברות, כל אחד וסוללת הפרקליטים ורשימת האינטרסים שלו.

הלחצים מכל הכיוונים ובעיקר מחלוקת בין משרד המשפטים ומשרד האוצר על סעיפים שונים בחוק, הביאו בסופו של דבר להחלטתו של איתן להעביר את שתי ההצעות - הממשלתית וזו של חן - לדיון במליאת הכנסת. בפער בין שתי ההצעות מתחבאים המאבקים הגדולים: כל סעיף קטן שיצליחו בעלי האינטרסים השונים להוריד או להוסיף לחוק עלול לחסוך או לעלות סכומי עתק, תלוי מאיזה צד מסתכלים.

על דבר אחד אין ויכוח - המרוויח העיקרי מכל הצעת חוק שתתקבל יהיה הצרכן. על פי הצעת החוק תוקם קרן למימון תובענות ייצוגיות שתסייע לתובעים להגיש ולנהל תובענות בעלות חשיבות חברתית וציבורית. בנוסף יוקם פנקס תובענות ייצוגיות שיהיה פתוח לציבור באינטרנט ויכלול את המידע לתובענות ייצוגיות. ואולם כמה נושאים מרכזיים עדיין נותרו במחלוקת בין שתי הצעות החוק, כאשר העיקריים הם העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית ורצון המדינה להישאר מחוץ לציבור הנתבעים.


באופן כללי, ההצעה הממשלתית רוצה להשאיר לבית המשפט יותר שיקול דעת, כלומר להשאיר את זירת הלחצים של בעלי האינטרסים לבית המשפט ושהוא כבר ימצא דרך להתמודד עם זה. ההצעה הפרטית מבקשת לקבוע תנאי סף ברורים לאישור התביעה כייצוגית ולקחת את שיקול הדעת מבית המשפט.

מתנגדי החוק, שביניהם בלטו איגוד החברות הציבוריות, איגוד הבנקים ואיגוד ספקי הגז זיהו את המחלוקות בין משרד המשפטים ובין אנשי האוצר שהתנגדו אף הם להצעה. הם עברו למונחים מעולם המאקרו כלכלה והציפו את חברי הוועדה בחוות דעת מלומדות, לפיהן הקלת תנאי הסף לקבלת תביעה כייצוגית תהיה בעלת השלכות מרחיקות לכת על המשק הישראלי בכללותו.

אותם מתנגדים טוענים גם שהתנגדותם לא רק שלא באה מתוך רצון לפגוע בצרכנים אלא רק מתוך דאגה כנה לכיסם. "לא נערכה בדיקה כשלהי מהי המשמעות של שינוי הדין על דרך הרחבת יכולת הגשת תביעה ייצוגית בגין כל עילה שהיא", טוענים באיגוד הבנקים. "מי שישלם את החשבון הוא הצרכן הסופי".

לא קשה לדמיין למה מתכוונים שם: החשש של החברות מקנסות גבוהים, מהוצאות שכר טרחה כבדות ותקשורת רעה הפוגעת במוניטין, יעלו את עלויות התפעול ולפיכך יגולגלו על גבו של הצרכן, כך מזהירים באיגוד. "תביעות ייצוגיות יהפכו ממכשיר שיש בכוחו לשפר את מצבו של הצרכן, למכשיר שיוביל את הציבור בכללותו לשלם יותר עבור נכסים ושירותים".

כמה תקדימים מהשנים האחרונות בהם גילו בתי המשפט כי מחיקתה של תביעה ייצוגית באה בעקבות הסכם פשרה נדיב, שכלל מלבד תשלום עבור הסרת התביעה גם שכר טירחה שמן לעורכי הדין, הפכו גם הם לכלי לניגוח הצעת החוק של חן. המתנגדים טענו שקשיחותו של החוק החדש תאלץ חברות אשר תאושר הגשת תביעה ייצוגית נגדן להתפשר. "ריבוי הפשרות יוביל לריבוי תביעות שכל מטרתן - השגת פשרה 'טובה' מנוקדת מבטו של התובע", נטען באחת מחוות הדעת. אותה חוות דעת קובעת גם כי בהצעתו מתיר חן לעוה"ד לשדל לקוחות, כי הצעתו תעודד למעשה עוה"ד זריזים למצוא לקוחות המתאימים לפרופיל התביעה.

אחד מסעיפי החוק שעלול להפוך אותו לתעשייה היא הסרת המגבלה לפיה תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת אך ורק על ידי אדם פרטי. על פי ההצעה של חן, תוכל כל עמותה להגיש תביעה ייצוגית ובלבד שחלפה שנה מיום הקמתה. סעיף זה מעורר לדברי מתגדי החוק את החשש שעורכי דין יקימו לעצמם "עמותות מדף", שישמשו אותם במקרה שלפתע יתחשק להם להגיש תביעה ייצוגית מבלי שעומד מאחוריה לקוח אמיתי.

אם לשפוט על פי הסכומים שגרפו לכיסם כמה מעורכי הדין שזכו עבור לקוחותיהם בתביעות ייצוגית, נראה כי לא משנה איזו הצעת חוק תתקבל בסופו של דבר, בכל מקרה יהיה מי שירוויח. למשל בתביעה בה ייצג עו"ד חגי שלו את לקוחות לה נסיונל ב-98', הוא קיבל קיבל כ-11 מיליון שקל, או בתביעה ב-2000 בה זכה עו"ד רם כספי שייצג בעלי מניות בטבע בכ-8.5 מיליון שקל. בשנים האחרונות החלו בתי המשפט להתערב גם בגובה שכר הטירחה ומנעו מכמה עורכי דין התעשרות מהירה. בתביעת בעלי מניות נגד נצבא נקבע כי עורכי הדין יקבלו רק רבע אחוז מגובה הפיצוי שאושר והם נשלחו הביתה עם 300 אלף שקל מתוך 72 מ' ש'.

ההחלטה על העברת הדיון וסיכול הנסיונות לשנות את החוק לפי האינטרסים השונים הם ניצחון לא קטן לחן אל מול הלחצים שתיאר השבוע יו"ר הוועדה איתן, שהופעלו כדי לדחות את הדיון עד שינוי הרכב הוועדה לאחר הבחירות. איתן מסרב לחשוף מי הלוחצים ומבטיח שהחוק יתקבל עוד הרבה לפני הבחירות.