איזה כיף לקבל קיצבה
כתבה :אתי ברמן
ישנה שיטה מאוד נפוצה הנהוגה במדינתינו, שיטת ה "חיה על קיצבת הביטוח הלאומי". מדוע אני מכנה זו שיטה, הרי יקומו להם אנשים בעלי נכויות באחוזים שונים, אמהות חד הוריות, שכבות פגיעות במיוחד ויקימו זעקה מרה אל מול טענתי כאשר הם מנמקים את סבלם המקנה להם את הזכות לחיות את חייהם לפי מה שייעד גורלם, דהיינו חיים על קיצבאות.
לא אומר שזוהי מילת גנאי, אותה קיצבה הנכנסת מידי חודש לחשבון הבנק ובסופו של דבר לא מצילה את בעל החשבון מנפילה כלכלית, כי כמה אפשר להתפרנס רק מביטוח לאומי. כאן אני חותרת למילה "שיטה". ה"שיטה" הזו היא יותר מאשר קיצבה חודשית אלא זו ממש דרך חיים. אדם המקבל קיצבה נתקל מידי חודש בעלויות של חשבונות שאין ביכולתו לשלם, אם מדובר בגמלאים המצב די עגום ועצוב, אם מדובר במשפחות של אמהות חד הוריות, יסכימו איתי שלילדים הקיצבה לא מספיקה לגמור את החודש בכבוד.
אם כך, איך מתגלגלים אותם "מקבלי הקצבאות" מידי חודש בחודשו במשך שנים על גבי שנים. התשובה היא שלא רק הקיצבה מממנת את החשבון בבנק אלא כל מיני טובות שיזדקקו להם מקבלי הקצבאות על ידי הטבות הבאות לידי ביטוי בהקלות במיסים, פריסת חשבונות לתקופות ארוכות מאוד, סיוע לאחר פניות מרובות מלשכות הרווחה, פנייה לסיוע ממוסדות עירוניים, וכך נראה שאותו מקבל הקיצבה טרוד במשך כל החודש בטירטורים למוסדות השונים בניסיון להתמודד עם מצבו הכלכלי הירוד.
אם נערוך רשימה של שעות בהן מבלה אותו מקבל הקיצבה במוסדות השונים לא נופתע לגלות כי מדובר בלוח זמנים שיכול להיות מישרה חלקית של ממש. אם כך מדוע לא ינצל אותו מקבל הקיצבה, אפילו הוא בעל מוגבלות גופנית מסויימת או מצב של חולשה, וינתב את אותו מאמץ לעבודה אפילו במשרה חלקית וכך יוכל גם להגדיל קצת את רווחיו החודשיים. אך לא, דבר כזה לעולם אבל לעולם לא יעלה על דעתו של מקבל הקיצבאות מכיוון שחלילה אינו מעוניין להפסיד הטבה שכזו, במיוחד הוא לא ישכח כמה היה קשה לקבל אותה.
קיצבאות מגיעות מביטוח לאומי ומאבטחת הכנסה לחלק באוכלוסיה שבהחלט כשיר לעבודה אך מסיבה לגמרי אנוכית בוחר אותו אדם שלא לקחת חלק בשוק העובדים במדינת ישראל.
אותה אם חד הורית רוצה להעניק לילדיה האהובים ביותר את המיטב, אך היא אינה חושבת באמת עליהם, אלא היא חושבת על עצמה, כמה קשה יהיה לה לעבוד ולא להיות עקרת בית המכינה ארוחת צהריים חמה מידי יום לילדיה השבים מבית הספר. במקרה יש לכמה אמהות כאלו גם אמהות שהיו אף שמחות לסייע בעבודות הבית ולשמור על הילדים אך אותה אם לא מוכנה לצאת לעבודה. המדינה משלמת לה כסף על כך אז למה להתאמץ.
במקרה של בעלי נכויות בדרגות שונות, יאמרו אנשים מסויימים הסובלים מנכות זו או אחרת כי למרות הבעיה הפיסית הם יכולים לבצע מספר משרות בתחומים שונים, אם כך למה להמשיך לחיות כל הזמן על נתח של סכומים זעומים שלא תורמים לכלכה המשפחתית של אותו מקבל קיצבה.
ברור שזכויות רבות מופסקות אוטומטית או מופחתות ברגע שאדם מקבל קיצבה מחליט להתחיל לעבוד. שכר הדירה אותו הוא משלם לחברות דיור ממשלתיות עולה באופן מיידי מסכום זעום לסכום קצת יותר משמעותי, אם כי עדיין בטווח של הטבה סוציאלית. בנוסף קשה לקבל הנחות עירוניות כאשר אדם עובד, הרי הרשויות המעניקות הנחות מעוניינות בטפסי חשבונות מהבנק שלך המצביעים על מצב מעורר בכי.
זוהי מלכודת הרסנית ההופכת את האדם למכור לשיטה. קשה מאוד לצאת ממצב של מקבל קיצבה לאדם עובד. דרוש יותר מאשר אומץ לב, דרושים פה אידיאלים וערכים ואת זה קשה להשיג אם אלו אינם קיימים במבנה האישיות של אותו מקבל קיצבה. במצב כזה בו אין לאדם אפשרות ורצון לצאת ממצב זה ולשנות את הסטטוס, ניתן לומר כי הוא מכריז על עצמו כמקרה סוציאלי לכל החיים.
למה לבחור בסטטוס כזה? יאמרו מקבלי הקיצבאות שכמובן ובור כי לא בחרו בכך. החיים הביאו אותם למצב זה, פגיעה גופנית או נפשית, היסטוריה של מצב סוציואקונומי נמוך בבית האב שהשרישו כבר את תחושת הנזקקות לעזרה. פה המקום לתת לרגע מחשבה, וגם אם אתה או את מקבלי הקיצבאות מחליטים שלא מבחירה להמשיך את הסטטוס הזה, לא תסכימו לעצור לרגע את המעגל הזה ותשאלו את עצמכם האם אפשר גם אחרת.
במדינה שלנו יש חוקים וגזרות כלכליות המחמירות את תחושת הפגיעה מהמצב הוציואקונומי גם אם לעיתים זה נעשה במגמה להציל את המצב הכלכלי של תושבי המדינה. הכי פשוט זה ליפול לתוך אותן טענות של "פגעו בנו, וזה לא הוגן". האם ניסיתם פעם לעבוד באמת ולא "לצאת לעבודה"?
כל אם המביאה עולל קטן ורך מבקשת בכל ליבה להישאר איתו בבית עד שיגדל. כל בית רוצה להעניק את החינוך הטוב ביותר לילדיו. דרוש יותר מאשר שהייה בבית בלי כל עשייה.
לא אומר שזה פשוט לצאת ממצב של חוסר מעש למצב של עבודה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית למקבל הקיצבה שרגיל לא לעבוד ולהתקיים בכל זאת. יציאה ממצב זה כרוכה במאמץ כמעט על אנושי המלווה בתחושה של כאב וויתור אבל הכסף משפר את צורת החיים וגם העשייה. אותו אדם הנשאר בבית יהיה אדם לא כל כך שמח בחלקו, תמיד ירטון על מצבו ויחוש אפילו ייאוש כתוצאה מכך אבל אולי יש עוד ברירה. וכך במקום להפוך למדוכא תוכל להעלות קצת את המורל ושימחת החיים וכך לינות מעוד כסף בחשבון שיאפשר לך גם לנסוע לחוץ לארץ מידי פעם. אתה לא חייב לקפוץ לקנות מיד בית עם משכנתא, זו התחייבות גדולה מידי למי שלא עבד שנים רבות, אבל גם אם תנסה לתקופת מה למלא את התפקיד המכונה "עובד" תראה שהשד לא כזה נורא.
.gif){kind=small}
בטעינה...